החלטה בתיק בש"פ 1567/12

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ש' מנהיים) מיום 7.2.2012, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.       נגד העורר ונאשם נוסף (להלן: אלירז; וביחד: הנאשמים) הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן וניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית. לעורר יוחסה בכתב האישום גם עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, בסמוך לחודש אוקטובר 2010 קשרו הנאשמים קשר עם תושבי בוליביה שזהותם אינה ידועה (להלן: מריה, ג'וניור ו-המנהל) לייבא לארץ סם מסוג קוקאין. במסגרת הקשר פנתה מריה לאנדרס לופז (להלן: הבלדר), וביקשה ממנו להעביר לישראל סם מן הסוג האמור. הבלדר הסכים ומריה סיכמה עימו כי הוא יבלע את הסמים, יפלוט אותם בארץ וימסור אותם לגורם ישראלי אליו תפנה אותו, וכי בתמורה לכך יקבל 6,000 דולר. עוד סיכמו השניים כי הבלדר יתאכסן במלון "גולדן ביץ'" בתל-אביב מעת הגיעו לארץ ועד שיצאו הסמים מקיבתו, ויפעיל טלפון נייד אותו מסרה לו מריה מראש לשם יצירת קשר עימו. ביום 1.10.2011 או בסמוך לו קיבל הבלדר ממריה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-1,029 גרם (להלן: הסם), בלע את הסם וטס לישראל. יומיים מאוחר יותר, ביום 3.10.2011, נכנס הבלדר לישראל כשברשותו הסם, נתפס על ידי אנשי ביקורת הגבולות והועבר לידי משטרת ישראל.

סמוך לאחר כניסתו לארץ יצרה מריה קשר עם הבלדר, שהודיע לה כי הגיע לישראל והכל מתנהל כשורה ובהמשך הודיע הבלדר למריה כי הוא הועבר על ידי צוות מלון גולדן ביץ' למלון "דבורה" ברחוב בן יהודה בתל אביב (להלן: המלון). זמן קצר לאחר מכן, ביום 4.10.2011 או בסמוך לכך, סיכמו הנאשמים או מי מטעמם עם מריה וג'וניור כי הבלדר יצא מהמלון וילך ברגל בסביבתו, וכשיפנו אליו הנאשמים או מי מטעמם ויאמרו לו את המילה "מריה" ימסור להם את הסם. באותו היום התקשר ג'וניור לבלדר והנחה אותו לפעול כמפורט לעיל והבלדר עדכן את מריה וג'וניור בדבר פרטי לבושו. במקביל התקשר העורר לשכנו בן דבורה (להלן: בן) ושאל אותו אם יש לו רכב פנוי, ובן השיב בחיוב. בשעות הצהריים של אותו היום התקשר אלירז לבן וביקש שיבוא לאסוף אותו מכביש איילון משום שנגמר הדלק באופנוע בו נהג. כשהגיע בן לקחת את אלירז ביקש ממנו אלירז לנסוע לחפש חבר בתל אביב, ובן נעתר לבקשה ונסע על פי הנחיותיו של אלירז. כשהגיעו לרחוב בן יהודה בתל אביב, בסמוך למלון, הורה אלירז לבן לעצור את הרכב. באותה עת התחזה השוטר אייל אנקונינה (להלן: אנקונינה) לבלדר, יצא מהמלון והחל ללכת על פי ההוראות שנתן ג'וניור לבלדר. אלירז הורה לבן להתחיל לנסוע, והשניים נסעו בעקבות אנקונינה. לאחר מספר דקות פנה אלירז לאנקונינה ושאל אותו היכן נמצא רחוב בן יהודה, ומשהשיב אנקונינה באנגלית כי אינו דובר עברית אמר אלירז לבן כי זה האדם שחיפש. בהמשך לכך יצא אלירז מרכבו של בן והמשיך לעקוב אחר אנקונינה ברגל עד ששב למלון. כשעה לאחר מכן נפגשו הנאשמים בבית דגן, והם או מי מטעמם פנו למריה וביקשו ממנה להורות לבלדר להגיע למסעדת "אסא" בבית דגון ולמסור את הסם שם. מריה עשתה כן, אולם הבלדר סרב לעזוב את המלון. בהמשך לכך קיבל הבלדר שתי שיחות טלפון מבוליביה בהן הורה לו המנהל לצאת מהמלון ולמסור את הסם לנהג ברכב הונדה לבן החונה במקום אשר יזדהה באמצעות המילים "מריה וג'וניור" (להלן: מילות הקוד). כעבור זמן קצר הגיע העורר עם רכב הונדה לבן (להלן: הרכב) סמוך למלון ועצר שם ומספר דקות לאחר מכן יצא אנקונינה מהמלון כשהוא נושא עימו תיק ובתוכו חומר הנחזה להיות סם. השניים החליפו את מילות הקוד ופנו לעבר הרכב, העורר נכנס לרכב והורה לאנקונינה להשאיר את התיק על המושב ואז משך את התיק מידו של אנקונינה כשהוא חוזר על מילות הקוד. בשלב זה הזדהה אנקונינה בפני העורר והודיע לו כי הוא עצור, אך העורר התניע את הרכב ובתגובה שלף אנקונינה את המפתח ממתנע הרכב. העורר ניסה להדוף את אנקונינה באמצעות ידיו והכה אותו בפניו, ואנקונינה השתלט על העורר ועצר אותו.

2.       עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה שהגישה פירטה המשיבה את הראיות לכאורה המצויות בידה והמקימות עילת מעצר נגד הנאשמים, וביניהן תפיסת הסמים בגופו של הבלדר בשדה התעופה; הודאת הבלדר במעשים; דו"ח פעולה ודו"חות עיקוב אודות מסירת החומר שנחזה להיות סם לעורר; האזנות לשיחות שקיים הבלדר עם הגורמים בבוליביה; איכונים המעידים על הימצאות הנאשמים במקום בו התבקש הבלדר למסור את הסם; מחקר תקשורת על שיחות רבות בין הנאשמים באותו יום ומחקר תקשורת המעיד על שיחות שהתקיימו לבוליביה ממכשיר טלפון נייד שנמצא ברשותו של העורר בעת מעצרו שמספרו מסתיים בספרות 810 (להלן: מנוי 810). המשיבה הוסיפה וטענה כי מעשיהם של הנאשמים, קשריהם עם גורמי חוץ העוסקים בסמים, תחכומם וכמות הסם הגדולה שייבאו מלמדים על מסוכנותם ומשכך לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. אשר לעורר טענה המשיבה כי הוא ניסה להכשיל את השוטר שביקש לעצרו ועל כן יש יסוד סביר לחשוש כי אם ישוחרר ינסה לשבש הליכי משפט ולחמוק מהדין, וכן כי בעברו שתי הרשעות קודמות של בית הדין הצבאי בגין היעדרות משירות.

3.       בדיון שנערך בבית משפט קמא ביום 18.1.2012 הודה בא-כוח העורר בקיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירות של תקיפת שוטר (אם כי לא בנסיבות מחמירות) ושל ניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, אך טען כי אין ראיות לכאורה לעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. בא-כוח העורר טען כי האיכונים של מנוי 810, שבעזרתו התקיים הקשר עם בוליביה, מתאימים למיקומו של העורר רק כשעה וחצי לפני מעצרו ביום 4.10.2011, בעוד שהמשיבה טענה שקשירת הקשר החלה מספר שבועות לפני כן. בא-כוח העורר הוסיף וטען כי מילות הקוד שמסר העורר לאנקונינה היו שגויות - לא "מריה ג'וניור" אלא "מריה מריה", והדבר מעיד שהיה על תקן מקבל הוראות ומבצע ולא יותר מכך. עוד נטען כי אין כל ראיה שהעורר ידע מה היה בתיק שנשלח לקחת מהבלדר וכי לצורך מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים נדרשת תשתית רחבה שיש בה כדי לקשור את הפעילות הנקודתית נושא כתב האישום לחוליות שלפניה ואחריה ובמקרה דנן לא מתקיימת דרישה זו. בא-כוח העורר הוסיף וטען כי בנסיבות אלה ובהינתן העובדה שהעורר הוא בחור צעיר, נורמטיבי, נטול עבר פלילי שעבד בעבודה מסודרת לפני מעצרו ועצור כבר מספר חודשים, מן הראוי שבית המשפט יורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו. המשיבה מצידה טענה כי בנוסף לראיות הקושרות את העורר ישירות לייבוא הסמים, ישנן ראיות על הקשר בינו לבין אלירז, ששוחח עם בוליביה לאורך כל היום בו התבצע המעצר, וכן כי העורר הוא זה שיצר קשר עם בן ובירר אם יש לו רכב ומכאן שהיה מצוי בסוד העניינים. עוד טענה המשיבה כי במשך השעה וחצי שבה על פי האיכון היה מנוי 810 ברשות העורר בוצעו ממנו שיחות לבוליביה וכך גם דקות ספורות לפני מסירת הסם. המשיבה הוסיפה וטענה כי אין לייחס חשיבות לכך שהעורר טעה תחילה במילות הקוד שכן כעבור מספר שניות בלבד, כשנכנסו לרכב, אמר לאנקונינה את מילות הקוד הנכונות - "מריה ג'וניור", בעת שהוא מנסה למשוך ממנו את התיק. כמו כן טענה המשיבה כי אין צורך שאדם ייבא את הסם בעצמו על מנת שייחשב כמבצע של עבירת ייבוא סמים ודי בכך שיקל על פעולת הייבוא, ובענייננו הראיות הקושרות את העורר למעשים שבוצעו לאחר הגעת הסם לארץ והקשר עם הגורמים בבוליביה מעידים על כך שהוא אכן  היה שותף לייבוא. 

בתום הדיון קבע בית משפט קמא (כב' השופט ש' מנהיים) כי יתקיים דיון נוסף שבו תוכרע שאלת קיומן של ראיות לכאורה, וככל שיוחלט כי אכן קיימות ראיות כאלה יימשך הדיון בשאלת עילת המעצר והחלופה.

4.       בהחלטה שניתנה בפתח הדיון שהתקיים ביום 7.2.2012 קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות נסיבתיות לכאורה כנגד הנאשמים בנוגע למעורבותם ביבוא הסם. בית המשפט סקר את הראיות לכאורה שבידי המשיבה, הכוללות בין היתר ראיות הקשורות בבלדר (דו"חות שוטרים לגבי נסיבות תפיסתו; הודאתו המפורטת במעשים; האזנות לשיחות שקיים עם הגורמים בבוליביה; דו"ח הפעולה של אנקונינה, שפעל בהתאם להנחיות שקיבל הבלדר); איכוני מכשירי טלפון נייד ומחקרי תקשורת (לפיהם ביום 4.10.2011 התקיימו שיחות רבות בין הנאשמים לבין עצמם ובינם לבין גורמים בבוליביה, תוך התאמה כמעט מוחלטת בין שיחות התיאום של הגורמים הבוליביאניים עם הבלדר לבין שיחותיהם עם הנאשמים, וכן התקיימו שיחות רבות במקביל בין מספרי טלפון בבוליביה למכשיר הטלפון הנייד שנמסר לבלדר ובין הגורמים הבוליביאניים לבין מנוי 810, שעל פי איכונו נמצא במהלך חלק מהיום אצל אלירז ובשעות אחה"צ הועבר לעורר); התנהגותם של הנאשמים לפני מעצרם (העורר התנגד בכוח לביצוע המעצר על ידי אנקונינה; סמוך לאחר מעצרו של העורר הגיע אלירז לדלפק "הדקה ה-90" בנתב"ג וביקש "טיסה דחופה לצרפת"); התנהגות הנאשמים בחקירה (שני הנאשמים שמרו לאורך רוב חקירתם על זכות השתיקה). בית המשפט קבע כי הראיות שפורטו לעיל הן נסיבתיות במהותן וקיימים בהן קשיים, אך חרף זאת מתקיים במקרה דנן "מארג ראיות נסיבתי שמאפשר בכללותו קביעת תיזה חד-משמעית שהיא, בנסיבות העניין ושתיקת [הנאשמים], ההגיונית היחידה" [ההדגשה במקור] כי לנאשמים היה עניין בהשלמת עסקת הסמים כשהם משתלבים כחוליה ב"שרשרת הסם". עוד קבע בית המשפט כי הגם שהתשתית הראייתית הלכאורית היא נסיבתית בעיקרה, היא מבססת סיכוי סביר להרשעתם של הנאשמים בסוף ההליך בעבירות שיוחסו להם. משכך, הורה בית המשפט כי יש להוסיף ולדון בשאלת עילת המעצר ובאפשרות להורות על חלופה.

5.       המשיבה טענה כי מדובר בעבירות סמים המקימות עילת מעצר סטטוטורית וכי נוכח התנהגותם של הנאשמים - ניסיונו של אלירז להימלט מהארץ והתנגדותו של העורר למעצר - קיים חשש להימלטות מהדין. עוד טענה המשיבה כי המעשים המיוחסים לנאשמים הינם מתוחכמים וחמורים וניתן לבצעם מכל מקום ובכל זמן ועל כן אין חלופת מעצר שיכולה לאיין את מסוכנותם. בא-כוח העורר (אליו הצטרף בא-כוחו של אלירז) טען כי הראיות לכאורה הינן נסיבתיות בלבד וכי הפסיקה אליה הפנתה המשיבה לענין המעצר נוגעת למקרים שבהם היו מספר אישומים לאורך זמן, להבדיל מהמקרה דנן. עוד טען בא-כוח העורר כי לא מתבקש שחרור מיידי של הנאשמים אלא אך שליחתם לקבלת תסקיר, כי לעורר אין עבר פלילי למעט הרשעותיו בבית דין צבאי וכי טרם מעצרו עבד בעבודה מסודרת, ועל כן הכף נוטה לכיוון בדיקה של חלופת מעצר.

לאחר שמיעת הטיעונים קבע בית המשפט כי הכלל הוא שנאשם בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, שיש ראיות לכאורה בעניינו ללא כרסום מהותי, ייעצר עד תום ההליכים. עוד קבע בית המשפט כי אחד החריגים לכלל זה, שבהתקיימם יש לבחון חלופת מעצר, הוא קיומן של נסיבות מיוחדות כגון אורח חיים נורמטיבי והעדר עבר פלילי, גיל צעיר (או גיל מבוגר מאוד) וכן נסיבות הנוגעות לעבירה ולמעורבותו של הנאשם במסכת העבריינית. במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי לאלירז, שהינו כבן 26, יש עבר פלילי לא מבוטל, כי נראה שניסה לברוח מהארץ לאחר מעצרו של העורר וכי התנהלותו בחקירה מגלה דפוסים עברייניים מובהקים. על כן עניינו אינו מצדיק את בחינתה של חלופת מעצר ואין טעם להורות על קבלת תסקיר לגביו. אשר לעורר קבע בית המשפט כי מדובר אומנם באדם צעיר יותר (כבן 22), אשר בעברו שתי הרשעות בגין היעדרות משירות צבאי שלא ברשות והוא עבד בעבודה מסודרת עד מעצרו. עם זאת סבר בית המשפט כי גם בעניינו של העורר אין מקום להורות על קבלת תסקיר שכן התנהלותו בחקירה אף היא מאפיינת התנהלות עבריינית ולא התנהלות של אדם נורמטיבי שמעד באופן חד פעמי. כמו כן ציין בית המשפט כי ישנן לגביו ראיות לכאורה כי ניסה להתנגד למעצר בכוח ותקף שוטר. עוד קבע בית המשפט כי לשיקולים אלו יש להוסיף את העובדה שמדובר לכאורה בקשירת קשר לייבוא סמים וכי הדבר משקף מסוכנות גדולה מזו של עבירת ייבוא המבוצעת על ידי אדם בודד. על כן סבר בית המשפט, כאמור, כי גם בעניינו של העורר יש להורות על מעצר עד תום ההליכים בלא לקבל תסקיר מעצר.

מכאן הערר שבפניי, בו מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

6.       העורר טוען כי שגה בית משפט קמא כשלא הכיר בכרסום הקיים בעוצמת הראיות לכאורה ככל שהן נוגעות לעבירת ייבוא הסם המיוחסת לו, וכי מכל מקום, גם בהינתן קיומה של תשתית ראייתית לכאורית היה מקום לבחון את קיומה של חלופת מעצר בעניינו. לטענת העורר, תחילתה של הפרשה נושא כתב האישום היא כחודש לפני מעצרו, אך אין כל ראיה, מלבד מחקרי תקשורת, המצביעה על מעורבותו בה עד כשעתיים לפני מעצרו. עוד טוען העורר כי בימים שלפני מעצרו אוכן מכשיר הטלפון הנייד המוחזק באופן שגרתי על ידו במקומות שונים מאלו שבהם אוכן מנוי 810 (אשר דרכו התקיימו השיחות עם בוליביה), וכי התקשורת בינו לבין אלירז בתקופה הרלבנטית מסתכמת ב-11 דקות שיחה ובכך, לשיטתו, אין די כדי להעיד על מעורבותו בעבירת הייבוא. עוד טוען העורר כי התנהלותו הלכאורית במפגש עם אנקונינה מלמדת על כך שהוא לא היה מעורה בפרטי העסקה, שכן בעת מעצרו נמצא ברכבו פתק עם כתובת מקום המפגש והוא הפגין חוסר ידע באשר למילות הקוד שנקבעו לכאורה עם הבלדר. אשר להתנהלותו במהלך החקירה טוען העורר כי שתיקת הנאשם אינה מהווה חיזוק לראיות נסיבתיות אם אין בהן כשלעצמן כדי להוליך למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה. לבסוף שב העורר ומדגיש כי הוא בן 22, כי עברו נקי (למעט שתי הרשעות בגין היעדרות משירות צבאי), וכי טרם מעצרו עבד וניהל אורח חיים נורמטיבי.

דיון

7.       לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה קיימות ראיות לכאורה, אם כי נסיבתיות, המעידות על מעורבותו של העורר בעבירת הייבוא. בין הראיות לכאורה ניתן למנות, בין היתר, את העובדה ששיחות לבוליביה בוצעו גם בעת שמנוי 810 היה בחזקתו של העורר, את העובדה שהעורר היה זה שיצר קשר עם בן דבורה וגייס רכב עבור אלירז ואת העובדה שהעורר ואלירז ביקשו מן הגורמים הבוליביינים להורות לבלדר להגיע למסעדה בבית-דגן בה שהו ולהעביר שם את הסם לידיהם. ראיות לכאורה אלה יש בהן ללמד שהעורר לא היה רק שליח לקבלת הסם אלא שותף למהלכי הייבוא. לפיכך, אין לקבל את טענת בא-כוח העורר לפיה חל כרסום בראיות לכאורה המצדיק את בחינתה של חלופת מעצר. יחד עם זאת, נראה לי כי דין הערר להתקבל במובן זה שיש להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, על מנת שבית משפט קמא יבחן אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ככל ששירות המבחן ימליץ על כך.

8.       סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, אכן קובע כי עבירות סמים כגון אלו שבהן מואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ובית משפט זה פסק לא אחת כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ישוחררו נאשמים בעבירות סמים לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 140/05 ימין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.1.2005); בש"פ 5715/06 אברהם נ' מדינת ישראל, פסקאות 5, 9 (לא פורסם, 16.7.2006); בש"פ 3807/06 טורק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.2006); בש"פ 4251/09 אוחיון נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (22.5.2009) (להלן: עניין אוחיון); בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (לא פורסם, 22.4.2009) (להלן: עניין בוטרשווילי); בש"פ 1668/10 גמזו נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 9.3.2010); בש"פ 2219/11 מדינת ישראל נ' בן אור, פסקה 7 (7.4.2011)). עם זאת, הכירה הפסיקה בכך שבנסיבות מיוחדות ניתן לשחרר נאשמים בעבירות סמים לחלופת מעצר גם כאשר קיימות ראיות לכאורה לאשמתם. נסיבות מיוחדות אלו כוללות, בין השאר, מקרים שבהם הנאשם הוא אדם צעיר ונורמטיבי ללא עבר פלילי (ראו עניין אוחיון, שם; בש"פ 4165/09 יחיא נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 20.5.2009); בש"פ 1177/04 קבועה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.2004); בש"פ 981/05 בחיץ נ' מדינת ישראל, פסקאות ו'-ז' (לא פורסם, 14.2.2005)).

בענייננו, העורר הוא אכן אדם צעיר ונעדר עבר פלילי, אשר ניהל טרם מעצרו אורח חיים נורמטיבי ועבד בעבודה מסודרת. כמו כן, עולה מן הראיות לכאורה כי אלירז, ולא העורר, היה הגורם הדומיננטי בביצוע עבירת הייבוא. בנסיבות אלה, ולמרות שתיקתו של העורר בחקירה שאינה שוקלת לזכותו, אינני סבורה כי היה מקום לשלול מראש את קבלת התסקיר בעניינו, ומן הראוי שהמלצת שירות המבחן ככל שתהיה חיובית, תעמוד אף היא לנגד עיני בית המשפט בבואו לשקול אפשרות של חלופה במקרה דנן ביחס לעורר. למען הסר ספק מודגש עם זאת כי קבלת הערר וההוראה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, אין בה בשום אופן הבעת עמדה כלשהי באשר לסוגיית החלופה וסוגייה זו תשוב ותיבחן על ידי בית משפט קמא לאחר קבלת התסקיר, שהאמור בו הוא כידוע רק שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון (ראו עניין בוטרשווילי, שם).

אני מורה, אפוא, לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר אשר יובא בפני בית משפט קמא.

עד החלטה אחרת, יישאר העורר במעצר.

          ניתנה היום, ‏י"ג באדר התשע"ב (‏7.3.2012).

 ש ו פ ט ת